החלטה בתיק בש"א 15215/06

1.       בפני בקשה שהגישה המדינה לדחייה על הסף של תובענה זו, בשל כך שלטענתה, הסעד שנתבע בכתב התביעה המתוקן (סעד של פיצוי בקרקע אשר הופקעה), הוא סעד שלא ניתן לתבעו במסגרת תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין.

2.       להבנת החלטתי זו, להלן הרקע העובדתי בקליפת אגוז:

                     א.         במקור היה המשיב הבעלים והמחזיק של שטח של כ- 15 דונם מאדמות כפר ג'וליס (שהיו חלק מחלקה 3 ב' בגוש 18461). (להלן: " החלקה")

                     ב.         בעת שהחלקה היתה בהליך הסדר, פורסמה ביום 19.3.1976, הודעה לפיה המקרקעין שפורטו בהודעה, ובינם חלקו של המשיב, דרושים לצרכי ציבור וכי שר האוצר מתכוון לקנות חזקה במקרקעין בתוך חודשיים.
לטענת המשיב רק במהלך חודש אוקטובר 1977 ולאחר שנציגי המדינה החלו בביצוע עבודות בחלק מהמקרקעין, נודע לו על ההפקעה.

                      ג.          בהקשר להפקעה זו הוא ואחרים הגישו עתירה לבג"צ [בג"צ 665/77]. בג"צ דחה את העתירה בהחלטתו מיום 26.12.77, בה קבע כי " אם טוענים העותרים לזכות קנין או חזקה במקרקעין, ולחוסר זכות המדינה ועושי דברה לתפוס חזקה בהם, הדרך פתוחה לפניהם להביא תביעתם לפני בית המשפט המוסמך".

                     ד.         במהלך הליכי ההסדר, נתבעה החלקה הנ"ל ע"י המשיב ושלושה אחרים. בפסק דינו מיום 17.11.82, קבע בית המשפט המחוזי כי החלקה הינה בבעלות המדינה מכח הפקעה, אולם למשיב זכות לפיצויים בגין מחצית החלקה.

                     ה.         ב- 17.2.1999 נשלח מכתב ממנהל מקרקעי ישראל לבניו של המשיב, בו הוצע לפצות את המשיב בגין ההפקעה הנ"ל בסך של 66,500 ש"ח.

המשיב דחה את ההצעה לקבלת הפיצוי המוצע והוא הגיש לבית משפט זה ביום 21.6.2000 כתב תביעה (להלן - כתב התביעה המקורי) בו הוא עתר לביטול ההפקעה שנעשתה מכח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - פקודת הקרקעות). לחילופין עתר המשיב בכתב התביעה המקורי לפיצויים. בהקשר זה טען המשיב כי יש לפצותו בעין, היינו, במקרקעין תחת מקרקעין ולא בפיצוי כספי.

                      ו.          בכתב התביעה המקורי טען המשיב כי העובדה שבמשך 25 שנים מאז פרסום ההודעה הנ"ל (מיום 19.3.76), המדינה טרם תפסה חזקה בחלקה שבבעלותו, מצביעה הן על כך שהמדינה ויתרה על הפקעת החלקה והן על כך שאין עוד צורך ציבורי אמיתי בחלקה.

לטענתו, השיהוי הניכר מצד המדינה, מצדיק אף הוא את ביטול ההפקעה.

                      ז.          מנגד, טענה המדינה בכתב הגנתה כי החלקה נרשמה בהסדר המקרקעין בבעלות המדינה וכי בפסק הדין נקבע שהמשיב זכאי, בשל ההפקעה, לפיצויים בלבד (לפי פסק דין הנ"ל בתיק הסדר 567/ג'וליס). על כן טוענת המדינה שאין למשיב כל עילה לקבלת הסעד שנתבקש על-ידו בכתב התביעה המקורי ועל כן דין תביעתו להידחות או להימחק על הסף. בנוסף טענה המדינה שהמשיב אינו מחזיק בחלקה וכי נכון למועד הגשת כתב ההגנה, החלקה היא חלקת יער שניטעה בידי קק"ל.

                     ח.         בישיבת בית המשפט מיום 15.12.05 טענה הנתבעת שככל שהדבר נוגע לאותו חלק של התביעה המתייחס לסעד של ביטול ההפקעה, הסמכות היא רק לבג"צ ולא לבית משפט זה.
 

                     ט.         נוכח טענה זו קיבל ב"כ המשיב את הצעתי לשקול לוותר על הסעד של ביטול ההפקעה ולתקן את תביעתו באופן שהתביעה תהיה רק תביעה לפיצויים בגין ההפקעה, כאשר הפיצויים שיתבקשו יהיו המקרקעין עצמם, שלדברי המשיב, הם פנויים, והוא הגיש ביום 6.7.2006 כתב תביעה מתוקן שמהותו לפי הכותרת: " פיצויים במקרקעין". בכתב תביעה זה עתר המשיב לסעד של פיצויים בעין בצורת המקרקעין שהופקעו או רובם או מקרקעין חליפיים במקומם. (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן).

ביום 14.11.2006 הגישה המדינה בקשה לדחות על הסף את התביעה המתוקנת הזו ובקשה זו היא נשוא החלטתי.